פסק-דין בתיק ת"א 993-04

פרשנות הסכם שותפות ומידת התערבותו של בית המשפט בהוראות ההסכם - אלה הן הסוגיות העומדות לפנינו לדיון.

1.         המנוח אורי ציטיאט ז"ל  (להלן: "המנוח"), ניהל עסק עצמאי לייעוץ מס, הנהלת חשבונות וסוכנות  ביטוח בשם "מינהל" (להלן: "מינהל" או "העסק"). בשנת 1983 הצטרף מר ס. לוי (להלן: "הנתבע") כשותף בעסק, תחילה כשותף באחוז קטן ובהמשך גדל חלקו עד אשר בראשית שנות ה-90 היה חלקו 45% בעסק, ואילו חלקו של המנוח היה 55%.   אציין, כי לטענת הנתבע, בשלב כלשהו, הוגדל חלקו בעסק ל - 50%.

2.         בחודש אוגוסט 1991 חתמו המנוח והנתבע על הסכם שותפות אשר נועד להסדיר את זכויותיהם, או זכויות יורשיהם, במקרה של פירוק השותפות כתוצאה מפטירת מי מהם, או אובדן של למעלה מ-75% מכושר העבודה  (להלן: "ההסכם").  הסכם זה הינו במוקד המחלוקת בין הצדדים.

3.         ביום 27.7.95 נפטר המנוח והנתבע המשיך לנהל את העסק לבדו. אלמנתו של המנוח, הגב' תקוה ציטיאט ז"ל, (להלן גם: "האלמנה") הגישה את התביעה דנן לאחר שלטענתה הנתבע נמנע מלשלם לה את הסכומים שהגיעו לה על פי ההסכם. במהלך ניהול התביעה, נהרגה הגב' ציטיאט ז"ל בתאונת דרכים והמשך ניהול התביעה נעשה בידי עיזבונה.

4.         המחלוקת העיקרית בתביעה הינה פרשנות ההסכם והאופן שבו יש לממש את הוראותיו. נקודות המחלוקת הן כדלקמן:

*           מועד תחילת אי הכושר של המנוח - מתי החלה תקופת אי הכושר שנגרמה למנוח. לעניין זה שלוש אפשרויות; חודש אוקטובר 1993 - עת חלה המנוח עם שובו מאפריקה; חודש יולי 1994 - המועד בו נקבע על ידי הועדה של אגף מס הכנסה ומס רכוש כי המנוח איבד את כושר עבודתו; חודש יולי 1995 - מועד פטירת המנוח.

*           שיעור אחזקותיו של הנתבע בעסק - הצדדים חלוקים בשאלת גובה אחזקותיו של הנתבע בעסק. התובעים טוענים כי שיעור אחזקותיו הוא 45% והנתבע טוען כי השיעור הוא 50%.

*           הגדרת המונח "מחזור" לצורך קביעת רווח הבכורה לו זכאי הנתבע - האם הרווח יחושב ממחזור ההכנסות של העסק ללא מע"מ כטענת התובעים, או כולל מע"מ, כטענת הנתבע. 

*           משך הזכאות לרווח בכורה - האם זכאי הנתבע לרווח בכורה למשך 5 שנים הראשונות ממועד האירוע, כטענת התובעים, או למשך 10 שנים כטענת הנתבע.

*           מוניטין - כיצד יש לחשב את הסכום שעל הנתבע לשלם לתובעים בגין המוניטין.

*           עסקי הביטוח - האם התקבולים שהתקבלו מחברות הביטוח בעסק ו/או אצל הנתבע ממועד האירוע ואילך, מהווים חלק ממחזור העסק. התובעים טוענים כי הם זכאים לתקבולים מעסקי הביטוח המהווים חלק מהעסק, בעוד הנתבע טוען כי ההסכם אינו חל על ההכנסות מעסקי הביטוח. 

*           הוצאות פרטיות וציוד - התובעים טוענים כי הנתבע הוציא הוצאות פרטיות בעסק על מנת להקטין את הרווחים לחלוקה. כן נטען כי יש לשלם לתובעים את חלקם בשווי הציוד של העסק.

*           דמי השכירות בגין דירה בהרצליה - התובעים טוענים כי הם זכאים לקבלת חלקם היחסי בדמי השכירות ששולמו לעסק בגין הדירה בהרצליה שבבעלות משותפת של הצדדים.

            אדון להלן בכל אחת מהמחלוקות המפורטות לעיל.

דיון והכרעה

המועד הקובע לתחילת תקופת אי הכושר

5.         'האירוע' אשר הביא למימוש תנאי ההסכם הוגדר במבוא להסכם כדלקמן: "הואיל ושני הצדדים מעוניינים להסדיר ביניהם את היחסים במידה והשותפות תפורק עקב מוות או נכות, אשר תגרום לאובדן כושר עבודה של 75% ומעלה ( להלן: "האירוע")". כלומר בענייננו, האירוע הוא איבוד כושר עבודה של 75% ומעלה של המנוח. מהו אם כן המועד בו איבד המנוח 75% מכושרו לעבוד?

            התובעים טוענים כי המנוח עבד באופן מלא עד מועד פטירתו. הנתבע טוען לעומת זאת, כי המנוח איבד את כושר עבודתו בחודש אוקטובר 1993, עת התגלתה מחלתו.

6.         אני סבורה כי יש לקבוע שהמנוח איבד למעלה מ-75% מכושרו החל מיום 1.7.94. מועד זה נקבע על ידי ועדה רפואית באגף מס הכנסה ומס רכוש, כמועד ממנו ואילך נותר המנוח נכה בשיעור של 100% (נספח ב לתצהיר הנתבע להלן - " הועדה").  החלטת הועדה, אשר נסמכה בין היתר גם על דברי האלמנה לגבי מצבו של המנוח במועד הרלוונטי, היא הראייה האובייקטיבית הטובה ביותר לקביעת המועד בו איבד המנוח את כושרו לעבוד.